היום, סטנדרטים אלה, וביטחון זה, נמצאים תחת אתגר. מחויבותנו לשמירה על כבוד האדם נמצאת תחת אתגר עקב עוני מתמשך ומחלות. הסבל גדול, ומחויבויותינו ברורות. ארצות הברית הצטרפה לעולם כדי לספק עזרה לאנשים הזקוקים לה, להרחיב את המסחר ואת השפע שהוא מביא עמו, ולהביא טיפול רפואי למקומות בו זקוקים לו יותר מכל.

כסמל למחויבותנו לכבוד האדם, ארה"ב תשוב לאונסק"ו. ארגון זה שינה צורה וארה"ב תשתתף באופן מלא במשימתו לקידום זכויות האדם, סובלנות ולמידה.

הביטחון הכללי שלנו נמצא תחת אתגר הנובע מקונפליקטים אזוריים - יריבות דתית ואתנית שהיא עתיקה אך לא בלתי נמנעת. במזרח התיכון, לא ייתכן שלום לאף אחד מהצדדים ללא חופש לשני הצדדים. ארה"ב נשארת מחויבת לפלסטין דמוקרטית ועצמאית, החיה לצד ישראל בשלום וביטחון. כמו לכל האנשים האחרים, לפלסטינים מגיעה ממשלה שתשרת את האינטרסים שלהם ותקשיב לקולותיהם. מדינתי תמשיך לעודד את כל הצדדים לעמוד במחויבויותיהם, בחפשנו הסדר כולל וצודק לקונפליקט.

מעל לכל, עקרונותינו והביטחון שלנו נמצאים תחת אתגר היום בגלל קבוצות פורעות חוק ומשטרים שלא מקבלים כל חוק מוסרי, ושאין גבולות לשאיפותיהם האלימות. במהלך ההתקפות על ארה"ב לפני שנה, ראינו את כוונותיהם ההרסניות של אויבינו. איום זה מתחבא בקרב אומות רבות, כולל ארה"ב. בתאים ומחנות, טרוריסטים רוקמים קשר ומתכננים הרס נוסף ובונים בסיסים חדשים למלחמתם נגד הציוויליזציה. הפחד הגדול ביותר שלנו הוא שטרוריסטים ימצאו קיצור דרך לשאיפותיהם המטורפות כאשר משטר פורע חוק מספק להם את הטכנולוגיות הדרושות להרוג בממדים המוניים.

במקום אחד, במשטר אחד, אנו מוצאים את כל הסכנות האלה, בצורותיהם הקטלניות והאגרסיביות ביותר. בדיוק אותו סוג של איום אגרסיבי שהאו"ם נולד להתמודד עמו.

לפני 12 שנה, עיראק פלשה לכווית ללא התגרות. כוחות המשטר המשיכו את מצעדם התקיף לתפוס מדינות אחרות ואת משאביהן. אם סדאם חוסיין היה ממשיך ולא היו עוצרים בעדו, הוא היה מטיל בסכנה את שלום ויציבות העולם. אולם שמו סוף לאגרסיביות זו - ע"י המורא מצד כוחות הקואליציה, ורצונו של האו"ם.

כדי להקהות את העוינות וכדי להינצל, הדיקטטור העיראקי קיבל סדרת התחייבויות. התנאים היו ברורים: לו, ולכולם. והוא הסכים להוכיח שהוא מציית לכל אחת מהתחייבויות אלה.

הוא הוכיח במקום זה רק את הבוז שהוא רוחש לאו"ם ולהתחייבויותיו. ע"י הפרת כל אחת מההתחייבויות - ע"י רמאויותיו ואכזריותו - סדאם חוסיין הפך את העניין.

ב-1991, החלטה 688 של מועצת הביטחון דרשה שהמשטר העיראקי יפסיק באופן מיידי את הדיכוי נגד אנשיו, כולל הדיכוי השיטתי נגד מיעוטים - אשר, כהגדרת המועצה 'איים על השלום הבינלאומי וביטחון האזור'.

דרישה זו זכתה להתעלמות. בשנה שעברה, ועדת האו"ם לזכויות האדם גילתה שעיראק ממשיכה לבצע "הפרות בוטות במיוחד" של זכויות אדם ושדיכוי המשטר "נמצא בכל מקום". עשרות אלפים של מתנגדים פוליטיים ואזרחים רגילים היו נתונים למעצרים שרירותיים ומאסר, הוצאות להורג, ועינויים של הכאה, שריפה, שוקים חשמליים, הרעבה, כריתת איברים ואונס. התעללות בנשים בנוכחות בעליהן; התעללות בילדים בנוכחות הוריהם - כל הזוועות האלה הוסתרו מהעולם בחסותה של המדינה הטוטליטרית.

ב-1991, מועצת האו"ם, ע"י החלטות 686 ו-687, דרשה שעיראק תחזיר את כל האסירים מכווית וממדינות אחרות. השלטון העיראקי הסכים. הוא הפר את הבטחתו. בשנה שעברה מתאם הפעולות בנושא זה של המזכירות דיווח שאזרחים כווייתים, סעודיים, סוריים, לבנוניים, אירניים, מצריים, עומאניים - עדיין בגדר נעדרים - יותר מ- 600 אנשים. ביניהם גם טייס אמריקאי אחד.

ב-1991, מועצת הביטחון של האו"ם, בהחלטה 687, דרשה שעיראק תוותר על כל מעורבות בטרור, ולא תאפשר לארגוני טרור לפעול בשטחה. השלטון העיראקי הסכים. הוא הפר את הבטחתו. ע"י הפרת החלטת מועצת הביטחון 1373, עיראק ממשיכה לתת מקלט ותמיכה לארגוני טרור המפנים אלימות כלפי איראן, ישראל וממשלות מערביות. פליטי עיראק בחו"ל מצויים תחת סכנת התנקשות בחייהם.

ב-1993 עיראק ניסתה להתנקש באמיר של כווית ובנשיא יוצא אמריקני. ממשלת עיראק שיבחה בגלוי את התקפות ה-11 בספטמבר. הטרוריסטים של אל-קעעידה שנמלטו מאפגניסטן - ידוע שהם נמצאים בעיראק.

ב-1991 השלטון העיראקי הסכים להשמיד ולהפסיק ייצורם של נשקים להשמדה המונית וטילים ארוכי-טווח, ולהוכיח לעולם שעשה כך ע"י היענות לחקירות קפדניות. עיראק הפרה כל אספקט של התחייבות בסיסית זו.

מ-1991 עד 1995, השלטון העיראקי טען שאין ברשותו נשק ביולוגי. לאחר שגורם רשמי חשף את השקר הזה, השלטון הודה בייצורם של עשרות אלפי ליטרים של אנתרקס ויחידות ביולוגיות קטלניות אחרות לשימוש ע"י ראשי סקאד, פצצות אוויריות ומכלים להתזה אווירית.

פקחי האו"ם מאמינים כי עיראק הפיקה פי פעמיים עד ארבע פעמים מהכמות עליה דיווחה, וכי לא דיווחה על יותר משלושה טונות חומר שיכול לשמש להפקת נשק ביולוגי. כרגע, עיראק מרחיבה ומשפרת את מתקניה ששימשו בעבר לייצור נשקים ביולוגיים.

חקירות האו"ם מגלות גם כי בידי עיראק מאגרים של כימיקלים מסוג VX, חרדל ואחרים, ושהשלטון בונה מחדש ומרחיב מתקנים שביכולתם להפיק נשקים כימיים.

וב-1995 - לאחר ארבע שנים של הונאה - עיראק הודתה לבסוף שנמצאה ברשותה תוכנית להכנת נשקים גרעיניים קודם למלחמת המפרץ. אנו יודעים עתה, שלולא המלחמה הזו, סביר כי השלטון העיראקי היה מחזיק בנשקים גרעיניים לא יאוחר מ-1993.

כיום, עיראק ממשיכה להסתיר מידע חשוב לגבי תוכניתה הגרעינית - תוכניות נשק, רכישות, מידע על ניסויים, מידע על חומרים גרעיניים ותיעוד של עזרת גורמים מבחוץ. עיראק מפעילה טכנאים ומדעני גרעין מוכשרים. היא מחזיקה בתשתית הפיזית הדרושה לבניית נשק גרעיני. עיראק עשתה מספר ניסיונות לרכוש צינורות אלומיניום בדרגת חוזק גבוהה המשמשים להעשרת אורניום לנשק גרעיני. התקשורת העיראקית, הנשלטת בידי המדינה, דיווחה על אינספור פגישות בין סדאם חוסיין ומדעני הגרעין שלו, המשאירים מעט מאוד מקום לספק לגבי תאבונו שלא יודע שובע לנשקים אלו.

ברשותה של עיראק גם טילים מסוג סקאד המסוגלים לנוע בטווחים מעל ל-150 קילומטר - אשר אינם מותרים ע"י האו"ם. עבודת בחינת הטילים והמתקנים, מראה כי עיראק בונה טילים ארוכי טווח נוספים, שיכולים לגרום למוות המוני ברחבי האזור.

ב-1990, לאחר פלישתה לכווית, העולם כפה סנקציות כלכליות על עיראק. סנקציות אלה נשמרו לאחר המלחמה כדי לאלץ את השלטון העיראקי להתאים עצמו להחלטות מועצת הביטחון. כעבור זמן, עיראק הורשתה להשתמש בהכנסות מנפט כדי לרכוש מזון. סדאם חוסיין חתר תחת החלטה זו ועקף את הסנקציות במטרה לקנות טכנולוגיית טילים וחומרים צבאיים. הוא האשים בסבלם של העיראקים את האומות המאוחדות, גם כאשר השתמש בהכנסות הנפט כדי לבנות ארמונות בזבזניים לעצמו, ולחמש את ארצו. ע"י סירובו להיענות להסכמים שלו עצמו, הוא נושא באשמה המלאה לרעב והסבל של תושבים עיראקיים חפים מפשע.

ב-1991 עיראק הבטיחה לפקחי האו"ם גישה מיידית ולא מוגבלת כדי לוודא שמקויימת התחייבות עיראק להיפטר מנשקים להשמדה המונית וטילים ארוכי טווח. עיראק הפרה הבטחה זו, לאחר שבע שנים של הונאה, התחמקות והטרדה של פקחי האו"ם, שקדמו להפסקת שיתוף הפעולה לחלוטין. רק מספר חודשים לאחר הפסקת האש של 1991, חידשה פעמיים מועצת הביטחון את תביעתה שהשלטון העיראקי ישתף פעולה בצורה מלאה עם פקחיה, וגינתה את ה"הפרות הבוטות" של התחייבויותיה של עיראק. מועצת הביטחון חידשה שוב דרישה זו ב-1994 ופעמיים נוספות ב-1996, וגם אז גינתה את ה"הפרות הברורות" של התחייבויותיה. מועצת הביטחון חידשה את דרישתה שלוש פעמים נוספות ב-1998, בכנותה את התנהגות עיראק "לחלוטין לא מקובלת", וב-1999, שוב חודשה דרישה זו.

כאשר אנו נפגשים היום, עברו כמעט ארבע שנים מאז שדרכה רגלם של פקחי האו"ם בעיראק - ארבע שנים לשלטון העיראקי לתכנן, לבנות ולבחון מאחורי גלימת חשאיות.

אנו יודעים שסדאם חוסיין שאף להשיג נשק להשמדה המונית גם כאשר הפקחים היו בשטח המדינה. האם עלינו להניח שהוא פסק כשהם עזבו? ההיסטוריה, ההיגיון והעובדות מובילים למסקנה אחת. שלטונו של סדאם חוסיין הוא סכנה חמורה הולכת וגוברת. להציע אחרת פירושו לקוות בניגוד לראיות הקיימות. להניח שרצונו של משטר זה הוא טוב, זה לשים על הכף את חייהם של מיליונים ואת שלום העולם, זהו הימור חסר זהירות וזהו סיכון שאסור לנו לקחת.

צירי האסיפה הכללית: היינו יותר מסבלניים. ניסינו סנקציות. ניסינו "נפט תמורת מזון", ואיום קואליציה צבאית. אולם סדאם חוסיין זלזל בכל מאמצים אלו והמשיך לפתח נשק להשמדה המונית. הפעם הראשונה שבה נהיה בטוחים בוודאות שיש בידו נשק גרעיני תהיה, ישמור השם, כאשר יעשה שימוש באחד כזה. אנו חייבים זאת לכל אזרחנו לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע מאיום זה להתרחש.

התנהגות השלטון העיראקי היא איום לסמכותו של האו"ם, ואיום על השלום. עיראק השיבה במשך עשור של תביעות מצד האו"ם בחוסר היענות. העולם כולו עומד עתה בפני מבחן, והאו"ם בפני רגע קשה ומכריע. האם החלטות מועצת הביטחון יכובדו וימומשו, או יזכו להתעלמות ללא כל השלכות? האם האו"ם ישרת את המטרות לשמן הוקם, או האם יהיה לא רלוונטי?

ארצות הברית סייעה בהקמת האו"ם. אנו רוצים שהאו"ם יהיה יעיל, יכובד ויצליח. אנו רוצים שהחלטותיו של הגוף החשוב בעולם יקוימו. נכון לעכשיו השלטון העיראקי חותר תחת החלטות אלה. על האומות כולן לעמוד במבחן לפני ארצות הברית, ע"י הבהרה של המצופה מהשלטון העיראקי.

אם השלטון העיראקי חפץ בשלום, הוא יישבע לוותר, לחשוף ולהסיר או לחסל כל נשק להשמדה המונית, טילים ארוכי טווח וכל חומר רלוונטי באופן מיידי וללא תנאים.

אם השלטון העיראקי חפץ בשלום, הוא יחדל מיידית מכל תמיכה בטרור ויפעל לדכאו, כמו שנדרשות לכך כל המדינות ע"י החלטות מועצת הביטחון של האו"ם.

אם השלטון העיראקי חפץ בשלום, הוא יחדל מרדיפת אוכלוסייתו האזרחית, כולל את השיעים, סונים, כורדים, טורקים ואחרים- שוב, כנדרש ע"י החלטות מועצת הביטחון.

אם השלטון העיראקי חפץ בשלום, הוא ישחרר או יסביר את היעדרותם של אנשים שגורלם עדיין אינו ידוע. הוא ישיב גופות, ישיב רכוש גנוב, יישא באחריות לאבידות שנבעו מהפלישה לכווית, וישתף פעולה באופן מלא עם המאמצים הבינלאומיים לפתור נושאים אלה- כפי שנדרש בהחלטות מועצת הביטחון.

אם השלטון העיראקי חפץ בשלום, הוא יסיים באופן מיידי כל מסחר לא חוקי מחוץ לתוכנית נפט-תמורת-מזון. הוא יקבל את מנהל תקציב האו"ם של תוכנית זו, כדי להבטיח שהכסף ישמש בצורה הוגנת ומיידית לרווחתה של האוכלוסייה העיראקית.

אף אחת מתוצאות אלה אינה בטוחה. שתיהן הוצגו בפנינו. אנו חייבים לבחור בין עולם של פחד ועולם של קידמה. איננו יכולים לעמוד מנגד ולא לעשות דבר כאשר הסכנה מתגבשת. עלינו לעמוד איתן למען ביטחוננו, ולמען זכויות ותקוות ברות-קיימא של האנושות. ע"י בחירה ומורשת, ארצות הברית של אמריקה תעשה את הצעד הזה. צירי האומות המאוחדות, יש בכוחכם לעשות צעד זה גם כן.

אם כל הצעדים האלה ימומשו, זה יסמל פתיחות ולקיחת אחריות חדשה מצד עיראק. זה עשוי לפתוח בפני האו"ם אפשרות לבנות ממשלה המייצגת את כל העיראקים - ממשלה המבוססת על כבוד לזכויות אדם, חירות כלכלית ובחירות המפוקחות ע"י העולם.

ארצות הברית אינה באה בטענות לעם העיראקי, אשר סבל זמן רב מדי בדממה תחת השבי. חירות לעם העיראקי היא עילה מוסרית גדולה ומטרה אסטרטגית נעלה. אזרחי עיראק זכאים לכך, ובטחון כל האומות דורש זאת. חברות חופשיות אינן מרתיעות ע"י אכזריות וכיבוש, וחברות פתוחות אינן מאיימות על העולם באמצעות השמדה המונית. ארצות הברית תומכת בחירות פוליטית וכלכלית בעיראק מאוחדת.

איננו יכולים להבטיח אשליות. סדאם חוסיין תקף את איראן ב-1980, ואת כווית ב-1990. הוא שיגר טילים בליסטיים נגד איראן, ערב הסעודית , בחריין וישראל. שלטונו הורה על הרג של כל אדם בין הגילאים 15-70 בכפרים כורדיים מסוימים בצפון עיראק. הוא השתמש בגז נגד כפרים איראניים רבים ו-40 כפרים עיראקיים.

מדינתי תעבוד לצד מועצת הביטחון של האו"ם על החלטה חדשה כדי לענות על האתגר המשותף שלנו. אם שלטון עיראק לא ייענה שוב, על העולם לתבוע ממנו במכוון ובהחלטיות דין וחשבון. אין להטיל ספק בכוונותיה של ארצות הברית. החלטות מועצת הביטחון ימומשו - הדרישות הצודקות לשלום וביטחון ייענו - אחרת פעולה תהיה בלתי נמנעת. שלטון שאיבד מהלגיטימציה שלו יאבד גם הוא מכוחו.

האירועים יכולים לנוע באחת משתי דרכים. אם נימנע מלפעול נוכח הסכנה, האנשים בעיראק ימשיכו לחיות בכניעות ברוטלית. בידי השלטון יהיה כוח חדש לנהוג בבריונות, לשלוט ולכבוש את שכנותיה של עיראק, ולהוביל את המזרח התיכון לשנים נוספות של שפיכות דמים ופחד. האזור יישאר לא יציב, עם מעט תקווה לחופש, וכן מבודד מהקדמה של זמננו. עם כל צעד שהשלטון העיראקי עושה לעבר השגת הנשקים האיומים ביותר, האפשרויות שלנו להתעמת עם שלטון זה מצטמצמות. ואם שלטון שיעודד לכך יספק נשקים אלו לבעלי ברית טרוריסטים, או אז ההתקפות של ה-11 בספטמבר יהוו רק הקדמה לזוועות גדולות בהרבה.

אם נעמוד באחריות המוטלת עלינו, אם נתגבר על הסכנה הזו, אנו עשויים להגיע לעתיד שונה בהרבה. האנשים בעיראק יוכלו לנער מעליהם את השבי. הם יוכלו להצטרף לאפגניסטן דמוקרטית ופלסטין דמוקרטית, ולשמש השראה לרפורמות בעולם המוסלמי כולו. אומות אלה יכולות להוות דוגמא לכך שממשלה כנה וכבוד לנשים יכולים לנצח במזרח התיכון ומעבר לו. ואנו נראה שההבטחה של האומות המאוחדות יכולה להתממש בזמננו אנו.

אף אחת מתוצאות אלה אינה בטוחה. שתיהן הוצגו בפנינו. אנו חייבים לבחור בין עולם של פחד ועולם של קידמה. איננו יכולים לעמוד מנגד ולא לעשות דבר כאשר הסכנה מתגבשת. עלינו לעמוד איתן למען ביטחוננו, ולמען זכויות ותקוות בנות-קיימא של האנושות. ע"י בחירה ומורשת, ארצות הברית של אמריקה תעשה את הצעד הזה. צירי האומות המאוחדות, יש בכוחכם לעשות צעד זה גם כן".